יעל ישראלי - מחברת הספר "אדונית לגורלה" והוגת שיטת אורייתא

מי מאיתנו איננה רוצה להאמין כי היא האוחזת במושכות חייה – היא האדונית לגורלה? ובאשר לי, לא היה ספק בליבי שאני אכן אדונית לגורלי – האוחזת הבלעדית במושכות. שכן בתפיסה שלי את עצמי, הריני ישות עצמאית, אסרטיבית, בעלת מודעות עצמית גבוהה המתנהלת מתוך חרות פנימית וחופש בחירה. האמנם? באה שעת משבר בחיי וחשפה פן קצת שונה. באותה תקופה שלא הייתה קלה עבורי נוכחתי לדעת שהחיים הם המנהלים אותי, ולא אני אותם. הסתבר לי שמי שמנהל למעשה את חיי אלו הן אמונות מגבילות, פחדים, אגו, מנגנוני הגנה, מסכות ומעל לכל פסאדה של אמזונה: גיבורה לוחמת.
 
בעודי מנסה להבין את הפער שבין האמת שניצבה מולי לבין הדימוי שלי על עצמי, עצרתי את "הטייס האוטומטי" של שיגרת החיים והתחלתי לשאול שאלות.
 
שש שנים עברו עלי בחיפוש אחר תשובות. מהיותי ורד (אחת משבע הדמויות המופיעות בספר) מובהקת, החלטתי להגיע לגרעין הראשוני, לדי-אן-איי הנפשי המולד שעל פי תפיסתי בו גלומים כל המאפיינים האישיותיים כולם, ואכן כך עשיתי. בכל אותן שנים הייתי ספונה בביתי שברמת השרון, בבידוד כמעט מוחלט כשאני מוקפת בערמות של ספרים שעניינם: פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, פילוסופיה, היסטוריה, מודרניזם, פוסטמודרניזם, רוחניות, פיזיקה מסורתית, פיזיקה קוונטית, ספרות יפה, תיאטרון ועוד ועוד...ובכולם, בדרך זו או אחרת מצאתי תשובות. אני זוכרת שאת בואן של השאלות ליוותה מעין יד נעלמה שכיוונה אותי אל התשובות. נידמה היה לי שכוח עליון, היקום בכבודו, מפלס את דרכי, מתווה אותה אל הייעוד שלי, גם אם באותו זמן לא ידעתי בדיוק מהו.
 
ומה שהתחיל באנליזה עצמית, בפילינג עמוק לאגו שלי, בקעקוע הפסאדה, הפך עם הזמן לאנאליזה קולקטיבית שלנו כנשים - הוא הפך למחקר מעמיק המאבחן וגם נותן כלים להבראה לשבעה אבות טיפוס של נשים. כל אישה תוכל למצוא את עצמה באחד מאבות הטיפוס הללו, כל אישה יכולה להיות אדונית לגורלה.
 
אני מזמינה אתכן למסע פנימי מרתק, ל"יציאת מצרים" אישית – יציאה מעבדות רגשית לחרות.